שמות

השבוע מתחילים ספר/חומש חדש- ספר שמות. הפרשה פותחת במילים "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" ובהמשך התורה סופרת וממש מתעכבת על שמות בני יעקב שירדו למצרים, סה"כ 70 נפש. מדוע התורה שוב שבה ומספרת על הירידה למצרים, הרי קראנו על זה כבר בחומש הקודם, בספר ויחי? ומדוע התורה כותבת "ואלה שמות.."- לא מספיק לומר: "ואלו בני ישראל היורדים מצרימה"? אלא שהתורה בא ללמד אותנו שלמרות שבני ישראל ירדו למצרים ולצערנו גם ירדו למצב רוחני נמוך מאוד בגלל קושי השיעבוד, הם מעולם לא שינו את שמם (שמות המשפחה) ואת לשונם (שפת הקודש).

לאחר שמשה מתלונן לה' על המשך העומס על בני ישראל, ה' מוכיח אותו ומבקש ממנו למסור מסר לבני ישראל. משה חוזר לעם והפעם נתקל מעט באטימות "וידבר משה כן על בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". זה לא שלא האמינו במשה, חס ושלום, אלא שמעומס העבודה, פשוט לא הטו אוזן ולא הקשיבו, טרדות היום והמצב בו היו שקועים, גרם להם להיות כבויים ואדישים, נכנסה בהם הקרירות של העבדות, למרות וחרף האמת שמשה ואהרון הציגו ולמרות שכולם הבינו שאכן אלו המושיעים של עם ישראל.

הפינה הרוחנית- פרשת "בא" פרשתנו עוסקת בשלושת המכות האחרונות על פרעה ומצרים, המכות נרמזו כבר במילה "בא" בגימטריה 3. מכת הארבה שחיסלה את כל יתרת היבול שנשאר ממכת הברד (כל העשבים והצמחים הרכים שרק צמחו כי היו רכים והברד לא יכל לפגוע בהן שנאמר: "והחיטה והכוסמת לא נוכו כי אפילות הנה"), מכת החושך ומכת הבכורות. בכל המכות הקודמות הייתה לפרעה היכולת לחזור בו ולשחרר את בני ישראל, הייתה לו זכות בחירה. בשלושת המכות האחרונות, ה' נטל ממנו את זכות הבחירה שנאמר: "כי אני הכבדתי את ליבו" ועל זה נשאלת השאלה האם זה הוגן שלבן אדם שניטלה ממנו זכות הבחירה יקבל עונש בכל זאת?

רשתנו השבוע עוסקת ביציאה ממצרים :"ויהי בשלח פרעה את העם". ולכן שמה נקרא "בשלח". הסיפור המקראי עוסק בעיקר בקריעת ים סוף ולאחר מכן במלחמה הראשונה לאחר מכן, נגד עמלק "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ".

הפרשה מספרת לנו בעיקר על מתן תורה- המחזה והדבר הכי נעלה בתולדות היהדות, שבו "התחברו עליונים עם תחתונים" (הרוחניות עם הגשמיות) שעל יום זה נאמר שעד אליו מעשי האבות (אברהם , יצחק ויעקב) היו כמו ריח שהוא טוב אבל עם הזמן נמוג ומתפוגג לעומת מעשה של כל יהודי היום, ואפילו הקטן ביותר ואפילו בלי רגש או כוונות רוחניות, שווה יותר ממעשה האבות שכן לפעולה של כל מצווה היום יש כח ניצחי שפועל בקרב הארץ יותר מכל מה שעשו האבות.

פרשתנו מתחילה ב ו' החיבור "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" לאחר פרשת מתן תורה והפרשנים דנו במהות ו' החיבור הפותחת את הפרשה ואת סמיכות הפרשות הללו – מתן תורה ומשפטים.

פרשתנו עוסקת בתרומה למשכן (המקדש הנייד שהיה במדבר) "ויקחו לי תרומה". החסידות עוסקת בשאלה מדוע נאמר "ויקחו" ולא בלשון של נתינה "ויתנו לי תרומה"?

זו הפרשה היחידה בתורה, מאז לידת משה, ששמו אינו מוזכר בה וזה לא סתם, אלא לאור "בקשת" משה לסליחה לבני ישראל על חטא העגל, משה ממש דורש מאלוקים לסליחה ואם לא- אז מחוק אותי מספרך!

הפרשה עוסקת במגוון נושאים ונעסוק במקצתם כי יש המון דימיון לעולם שלנו במסחר.

פרשתנו כשמה עוסקת בהקהלת כל בני ישראל. משה עומד ומוסר לבני ישראל את חוקי התורה כפי שנמסרו לו מאת ה' במעמד הר סיני: דיני השבת, ציווי לבנות את המשכן במדבר (המשכן היה המקדש הראשון,הזמני והנייד עד לכניסה לארץ שאז הפך לקבוע בשילה ומשם כמקדש שבנה שלמה וכל המשכן נגנז בבית המקדש, ללא הכלים כמובן ששימשו גם בבית המקדש) ועוד מצוות.

פרשת פיקודי. זו גם הפרשה שסוגרת וחותמת את ספר שמות. לאחר שסיימו לבנות את המשכן במדבר (המקדש הנייד) ה' מצווה את משה על זמן הנדידה ממקום למקום ע"פ סימן מיוחד וברור. "ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל".