וארא

פרשת וארא

הפרשה הקודמת, שמות, מסתיימת בתלונת משה לה', על המשך העומס על בני ישראל מצד פרעה:

"וישב משה אל ה' ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך", ובמענה לדבריו ה' מוכיח אותו בדברים קשים:

 "חבל על דאבדין ולא משתכחין (חבל על אלו שאבדו ואינם נמצאים) הרבה פעמים נגליתי לאברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הודעתי להם, כי שמי ה', כשם שאמרתי לך ולא הרהרו אחר מדותי".

כלומר, האבות זכו, ממני, לגילוי נמוך משלך והם לעולם לא הרהרו אחר דבריי ואתה, למרות שזכית לגילוי גבוה מהם, מהרהר אחריי? ולמרות זאת ה' אומר לו, שבזכות האבות, עם ישראל יזכה לגילוי גבוה ומבקש ממנו למסור מסר לבני ישראל.

הרבי שואל על כך שאלה, הרי יש את ענין הסיבה והתוצאה והתוצאה כאן היא שלא בהקשר לסיבה, כלומר הבורא "מתלונן" על משה ולבסוף מעניק לו, ולכל העם, גילוי אלוקות גבוה יותר מהאבות ולבסוף גם מוסר, דווקא ע"י משה, את לוחות הברית- התורה?

עונה הרבי, תוך דיוק דבי התורה, לא כתוב כאן לא הודעתי להם, כתוב "לא נודעתי", לא ניכרתי להם - החיסרון הוא רק בהכרה ובהתגלות לאבות, הייתה חסרה  להם התודעה- "נודעתי", ההיכרות בדרגת האלוקות הזו, את עצם השם הם הכירו, אבל החיסרון היה בגילוי ובהתעמקות בדרגה הזו, כי להם הספיקה הדרגה הקודמת לשעבד עבורה את הלב ולעשות את רצון הבורא בעת שלהם כי לבסוף האבות הם הם המרכבה לאלוקות.

משה, עקב היותו קשור לדרגת החוכמה (ראש), שהיא גבוהה מהמידות (לב) אליהן שייכים האבות ולכן התורה ניתנה דווקא ע"י משה כי תורה היא חוכמה!

איך זה קשור לתלונה של משה/הרהור כלפי הבורא מהפרשה הקודמת? 

היא הנותנת, משה והעם זה ענין אחד, מנהיג שמחובר לעמו ויודע שכל מציאותו היא בשביל עמו ולכן מחובתו היא לייצג את העם, בכל מחיר, גם באם זה לבוא בתלונה לבורא, לטובת העם וזה גופא מה שמייחד את משה ומצופה ממשה ולכן התוצאה- מסירת הגילוי הגבוה יותר והתורה קשורה עם הסיבה- תלונתן של משה, כלומר זה בדיוק מה שהיה מצופה ממשה לעשות כמנהיג!

משה חוזר לעם והפעם נתקל מעט באטימות: "וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה".

זה לא שלא האמינו במשה, חס ושלום, אלא שמעומס העבודה, פשוט לא היטו אוזן ולא הקשיבו, עקב טרדות היום והמצב בו היו שקועים, גרמו להם להיות כבויים ואדישים, נכנסה בהם הקרירות של העבדות, למרות וחרף האמת שמשה ואהרון הציגו ולמרות שכולם הבינו שאכן אלו המושיעים של עם ישראל.

פרשתנו ממשיכה ועוסקת בתחילת המכות על מצרים ועל פרעה.

את שלושת המכות הראשונות (דם, צפרדע וכינים) שהיו צריכות להתחיל בפעולה של הכאת היאור (הדם והצפרדע) והכאת האדמה (במכת הכינים), אנו מוצאים שה' מצווה את משה לומר לאהרון שהוא יבצע את הפעולות להתחלת המכות.

ובשאר המכות בפרשתנו (ערוב, דבר, שחין וארבה) וגם בהמשך, מבצע משה בעצמו.

נשאלת השאלה מדוע אהרון ביצע (ולא משה) את שלושת המכות הראשונות?

המענה אותו מספרת האגדה והמפרשים הוא:

שמשה לא רצה להיות כפוי טובה!

כפוי טובה אפילו לדומם, לנהר ולאדמה.

מי היאור הצילו את משה כשהיה עוד בתיבה ולא הטביעו אותו.

האדמה הסתירה את הסוד של משה, כאשר קבר את המצרי שמשה היכה (לאחר שהמצרי הרביץ ליהודי) ולכן משה לא רצה להכות בהם ונתן את התפקיד/השליחות הזו לאהרון.

כמה מוסר השכל יש לנו ללמוד כאן מהפרשה.

באם כלפי דומם יש לנהוג בכבוד ובאי כפיות טובה, כמה תודה יש לנו לומר למי שאנו למדים ממנו ומשכילים ממנו במהלך החיים.

לא סתם במדינות רבות הכבוד שמקבל/ת מורה בחינוך הוא כה גבוה עד כדי שהתלמידים מחוייבים לקום כאשר המורה נכנס/ת לכיתה.

לא סתם בטירונות לימדו אותנו לקבל את המפקד בהכרזה: "לקבלת המפקד... תעבור לדום וכו'" ולא סתם את הקצין מקבלים בהצדעה- תפקידם להוביל אותנו בקרב ועלינו לסמוך עליהם ועל שיקול דעתם בקרב בטח ובטח בשלב האימונים שיכשירו אותנו לקרב.

אין אלו אקטים של לימוד משמעת בלבד, אלא של הענקת ערכים והכרת הטוב כלפי מי שמלמד אותנו ואמור לדאוג לנו.

נשאלת השאלה מדוע ה' פתח במכה הראשונה במצרים במכת הדם?

כל מהות המכות נועדו לשבור את מצרים ולבסוף לצאת ממצרים לטובת מתן תורה והכניסה לארץ ישראל- הארץ המובטחת.

מצרים מסמלים את המיצרים והגבולות שלנו, שאנו נוטים לשים על עצמנו ולהאמין שהם הגבולות שלנו באמת.

בא ה' ונותן לנו מוסר וחומר למחשבה, מי היאור מסמלים את הקרירות את העדר ההתלהבות לעומת זאת, הדם, מסמל חמימות, התלהבות ולהט ולכן הלימוד מכך הוא: באם אתה רוצה לצאת מהמיצרים והגבולות של עצמך, דבר ראשון תכניס לעצמך התלהבות, חום ולהט, הם יגרמו לך לצאת מהמיצרים של עצמך.

משמעות הקרירות היא שהדברים לא באמת מענינים אותנו.

אנחנו יכולים לשבת בתוך קהילה/עם וכו' להיות חלק, אבל מעולם לא נתמוך בפועל, נחזק, נהיה באמת שייכים וניקח חלק פעיל ואכפתי בקהילה- זו הקרירות!

הדם, מסמל את המעשה, הלהט והתשוקה שבוערת בנו לעשות, לצאת מההגבלות, להצליח וכו'.

כאשר פועלים רק משכל קר, אזי הלב לא תופס מקום ולא פעם זה מאוד בעייתי.

יחד עם זאת היאור חזר לבסוף למים הקרים וזה גם מצבו הקבוע, כלומר יש צורך גם בקרירות ובשליטת השכל על הלב למרות שיש ציווי "רחמא ליבא בעיי" (ה' חפץ בלב שלך), למרות כל זאת יש יתרון גם לשכל.

ההסבר פשוט (כדרכה של החסידות לחבר את כל ההפכים והסתירות בצורה של "צריך להבין" במקום לומר מיד "יש מחלוקות", החסידות סולדת מהמחלוקת ויחד עם זאת לא מתפשרת על דרך האמת וכשיש לזעוק אותה היא זועקת אותה ראשונה):

במצב התחלתי כאשר אנו נמצאים ברמות הנמוכות של העבדות המודרנית, הן במצב הגשמי, בטח ובטח במצב הרוחני ע"מ לצאת ולשבור את המייצר והגבול, יש קודם להחדיר בתוכנו התלהבות ולהט.

לאחר שכבר הצלחנו לצאת מהמייצר שלנו, ע"י ההתלהבות, יש לדאוג ללמוד את הדברים בשכל קר של הבנה עמוקה, ככל שניתן, ואז שוב, לא לשכוח, שלבסוף את המעשה של הלימוד יש לבצע בלהט ובהתלהבות, שכן אנו מצווים, בכל יום ויום, לראות את עצמנו כאילו היום יצאנו ממצרים וכל שכן לזכור את כל הניסים במצרים.

כך גם במסחר,

חלקנו נמצאים תחת "אחיזת העיניים" שמכרו לנו ואנו כבר נמצאים בעבדות משועבדת לשכר הלימוד ששילמנו, (וכי נזרוק את זה לפח?) הרי השקענו במירוץ העכברים הזה של המצב, והוספנו לעצמנו עוד לחץ כלכלי (שהיא העבדות המודרנית) של לגמור את החודש, המצב הזה פשוט גורם לנו לא להקשיב, כאשר בא חבר או אדם שמציע לנו משהו אחר, טוב יותר, אמיתי יותר.

אין לנו כבר את הזמן והפנאי, להקשיב למשהו אמיתי והכי קל להכניס בדברים האמיתיים ספק, לומר לעצמנו, באם אני לא הצלחתי או משהו אחר לא הצליח, אין סיכוי שמשהו יצליח או מצליח ברמה אחרת משלנו. 

כאן הקרירות והאטימות של הלב נכנסת חזק למוחנו וכאשר במצב של "עבדות מודרנית" אין התלהבות- אנחנו בבעיה רצינית, כי נמשיך לשתות מאותה באר של מים עכורים, רק כי שילמנו עליה כבר כסף.

וכי זה יעלה על הדעת?- להמשיך לשתות ממים עכורים, רק כי שילמנו?

לפעמים אין זה קשור לדעת, אלא לקרירות והאטימות בה אנו נמצאים!

באם איבדנו את ההתלהבות ללמוד ולהתקדם ונכנסה בנו הקרירות ומקרה כזה או אחר של אי הצלחה, בגין ברוקר שעקץ אותנו או עוד קורס (ולא הכשרה מלשון להכשיר) שלא תרמה לנו משהו אמיתי וכבר נכנסנו למעגל ההגבלות והתלונות על עצמנו ועל מצבנו, באם לא נכניס דם ולהט והתלהבות זה לא יקרה!

אנחנו נמשיך להתלונן בהתחלה, נמשיך להפסיד, ככל הנראה, ועם חלוף הזמן גם נעזוב את התחום ויותר מזה, כבר נתחיל לספר לכל העולם שבתחום המסחר לא ניתן להרוויח כסף, רק כי נכנסנו לקרירות של היאור, של השקר של היאור ושל פרעה (באשר הוא, כפי שהסברנו בשבוע שעבר), רק כאשר נמצא את הדבר האמיתי ונבוא אליו נקיים, ללא הקרירות הקודמת שחיווינו, נבוא עם התלהבות ולהט ללמוד דברים חדשים ונשאיר את הראש פתוח לדברים חדשים רק אז נתחיל לצאת מהחושך והמיצרים אליהם הכנסנו את עצמנו.

לאחר שחזר לנו הצבע ללחיים וההתלהבות נמצאת, נוכל לחזור לשכל הקר, ללמוד כהוגן שיטות מסחר חדשות וגם להקשות בשאלות למידה, וזה אפילו מתבקש וטוב שכך, אבל מרגע שהפנמנו את הדברים, אנו חייבים לחזור להתלהבות במסחר, להשקיע, להבין שמסחר זה עסק לכל דבר ומקצוע לכל דבר ועסק ללא התלהבות ומקצוע שעוסקים בו ללא התלהבות, סופו ידוע מראש... אז חבל מראש.

ולאלו שזכו ללמוד דבר אמיתי ומקצועי ועדיין לא מצליחים לפרוץ, 

זכרו, קיבלתם הכל מכל (ועובדה שלצידכם יש תלמידים מצליחים), אך כל מה שחסר לכם הוא שינוי בתודעה, בהכרה. למדתם ואתם שולטים בהכל, כל הגילויים נמצאים שם, נשאר לכם רק לשנות תודעה- מיינדסט, בשביל ההצלחה יש לבוא בביטחון ונחושים, לבוא עם סבלנות למסחר, לחפש רק את השיטות שלמדתם והתמקצעתם בהם וגם אז חיכיתם בדיוק לרגע הנכון כאשר כל הכללים של השיטה מצטלבים לכם ולא רגע לפני וכל זאת תוך שמירת כללי הסיכון ללא פשרות והבנה שבעסק הזה אין 100% הצלחה ויש להישען על הצלחות השיטה שעימה אתה סוחר.

בנימה אישית וטיפ לחיים

מי שאוהב את המסחר וחי מסחר ורוצה להצליח במסחר שישאר במסחר,

מי שבא למסחר רק בשביל להרוויח עוד כמה גרושים ואין לו חיות ואין לו התלהבות ואינו מוכן לשבת ולהשקיע כמה שעות בשבוע, לצורך ההצלחה שלו וחושב שיבוא ויקטוף פירות ללא השקעה, עדיף לו, כבר כיום, לעזוב את התחום, חבל על הכסף שלו, יש עוד אפיקים לכסף שעובד ללא זמן השקעה בשוטף.

אני מעדיף (וכך הפנמתי, לאורך כל הקריירה שלי), לעסוק רק במה שאני מתלהב ממנו, מהעשייה, מהאתגר וכו' ברגע ש"הקסם" פג- כבר לא הייתי שם, לא משנה מה הסיבות לכך- פשוט לא הייתי שם!

בעיני לעסוק במשהו ללא חיות זה כמו לחיות ללא נשמה שתלהיב אותך.

מעבר להכל, עסקו בדבר שאתם בקיאים בו, כל או רוב התודעה נמצאת אצלכם לתת הסבר אמיתי ומקצועי לכל תופעה, כי סתם היכרות כללית ושיטחית לא מספיקים על מנת להצליח בכל תחום ובטח בחיים!

מי יתן וכל חיינו ילוו בלהט ובתשוקה ובהתלהבות ובידע עמוק בכל מעשי ידינו וכל מעשינו ידינו יתברכו בהצלחה מופלגה ונראה ברכה במעשי ידנו מעתה ועד עולם.

שבת שלום ומבורך.