פיקודי

פרשת פיקודי.

זו גם הפרשה שסוגרת וחותמת את ספר שמות.

לאחר שסיימו לבנות את המשכן במדבר (המקדש הנייד)

ה' מצווה את משה על זמן הנדידה ממקום למקום ע"פ סימן מיוחד וברור.

"ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל".

כלומר הסימן הוא: כשענן שהיה תמיד מעל המשכן, עולה וזז מהמשכן זה הזמן לקפל הכל ולהתחיל במסע הבא ליעד הבא ושם שוב לבנות את המשכן מחדש.

תכלית הענן הייתה להראות לעולם כולו ובטח לעם ישראל שה' שורה על המשכן וכאשר היהודי בונה את המשכן באחדות, הוא הכח והשותף של הבורא להוריד גם קדושה ורוחניות לעולם.

מכאן יש שאלה, כיצד הנסיעה שמסמלת את ההתקדמות לעבר ארץ ישראל, היעד הנחשף, ארץ הקודש, דווקא ההתקדמות הזו ניתנת כביכול ע"י זה שהבורא מראה סימן שהוא כבר לא נמצא כביכול (בסימבוליות) עם עם ישראל וכאילו הוא נפרד מהם עד לחניה הבאה?

זה קצת בסתירה...

התורה רומזת לנו לזה בחיי היום, החוכמה היא להיות חזק ומקושר דווקא ברגעים של החושך, ברגעים שכביכול לא רואים שהבורא איתנו ואז באמת מבינים, בעיקר על עצמנו, עד כמה האמונה שלנו חזקה.

יש לזה משל נהדר בספר התניא- ספר החסידות של חב"ד.

שני ילדים שקיבלו חינוך זהה מאביהם והיו קשורים אליו בכל נימיהם,

הלכו כל הזמן בדרכו של האב וחינוכו.

יום אחד האב החליט לבדוק את הצלחת חינוכו של ילדיו, כאשר הוא לא נמצא מולם תקופה, למרות שהוא ממשיך לצפות בהם מרחוק, ומטרתו לבדוק את חוזק אמונתם ובעיקר את עצמאותם.

והנה לאחר ימים וחודשים, בן אחד כבר הפסיק להאמין בדרך אביו וחיפש אלטרנטיבות וגם התחיל לומר על אביו, שחינוכו היה שייך לתקופה של פעם, היום יש סדר יום חדש.

ואילו הבן השני המשיך ללכת בכל דרכי אביו ואדרבא חיפש את אביו בכל יום ויום וגם כשלא מצא את אביו ידע שהחיבור שלו עם אביו ברמה הרוחניות היא דרך ההליכה בדרכי אביו ואורחותיו עד שלבסוף אביו ריחם עליו והתגלה בפניהם.... והסוף בטח ברור... איזה בושה קיבל הבן הראשון לעומת הגאווה של הבן השני.

דווקא בעתות החושך חובה עלינו להתעלות ולהתחיל במסע חדש בחיים.

אסור בשום אופן ליפול ברגעי החושך כי כל תפקידם רק לקדם אותנו בחיים, להקפיץ אותנו ולחשל אותנו למסע הבא.

גם במסחר הדברים לא שונים.

כל אחד מאיתנו למד במקום מסויים מסחר, אבל התוצאות לא הוכיחו את עצמם, התחילה תקופת החושך וההפסדים, אבל זו בדיוק הנקודה שבה צריך להתחיל לחפש את המסע הבא, את ההתקדמות המקצועית הבאה שלנו ולא לתת לקורס (ולא הכשרה מקיפה) כזו או אחרת לבטל לנו את החלום להגיע לארץ הקודש או ליעד אותו רצינו ביום בו נכנסנו לעולם המסחר.

הכישלון של היום הוא ההצלחה של המחר, כי מחר לאחר החניה וירידת הענן שוב תבנה את המשכן על כל פרטיו והענן של ההצלחה ישב עליך.

כנ"ל בתוך יום המסחר או ימי המסחר.

אסור לתת להפסד בטרייד/ יום בודד לשבור אותנו.

מחר יש יום חדש או יש עוד טרייד נוסף, הכישלון בטרייד חייב להביא אותך לביקורת אישית/קהילתית להבין במה טעית ולתקן, הכישלון של היום הוא השכר לימוד להצלחה של המחר והוא המסע ברגעי החושך לאור של המחר.

גם במסחר חייבים להיות לנו אותות, נתונים/טריגרים ברורים מתי להיכנס (להחנות את המשכן) ומתי לצאת מהטרייד (הענן עולה) ואם אין לנו את האותות הללו אנחנו באמת בחושך, רק הטריגרים והידע הפונדמנטלי הם האורים והתומים שלנו והאור שלנו במסחר ומבלי הכוונה במסחר באופן הזה אזי אין מסע ואין התקדמות.

יש סוחרים שעזבו קהילות כי חשבו שהם כבר מבינים הכל ויכולים להסתדר בעולם בחוץ, כי כבר למדו וינקו את הכל, אבל הם שכחו כלל פשוט מתוך המסע הזה שנקרא להפוך לסוחר ריווחי שחי ממסחר,

שכחו את כח הקהילה!!!- בני ישראל נסעו וחנו יחד כעם אחד, כקהילה אחת.

כח הקהילה הוא זה שמשרה את הענן על המשכן ולא המשכן עצמו לבדו, דווקא האחדות של הקהילה שמדברת בשפה אחת, חשיבה בשפה אחת ואיתור מניות חמות בשפה אחת. בלי קהילה אתה פשוט עוד נווד במדבר ולא שייך לעם ובטח שהמסע שלך אינו מסע אמיתי, דווקא בהיותך בודד, ללא קהילה, במדבר, אתה חשוף לסכנות רבות, ללא סיעור מוחות, כי הקהילה תרים אותך ברגעי חושך ורק הקהילה תדע גם להוריד אותך לקרקע ברגעי היי..

יותר מכל אסור לשכוח את תורת האב שלך, רק מי שנצמד ל"תורת האב" יזכה לבסוף לראות את ההצלחה על כך שלא וויתר ללכת בדרכי אביו המקצועי וידע שעל כל כישלון יש שם מי שצופה בו ויכוון אותו ולכן הליכה באמונה בדרכי האב בסוף משתלמת.

זכרו: דווקא כשיורד החושך, זה הזמן לצאת למסע חדש.

שבת שלום ומבורך