במדבר

הספר מתאר את כל המסעות של בני ישראל במדבר. התורה נתנה במדבר- בהר סיני הפרשה תמיד נקראת לפני חג מתן תורה- שבועות. נשאלת השאלה מודע התורה ניתנה במדבר? הרי על המדבר נאמר: "לֹא-עָבַר בָּהּ אִישׁ, וְלֹא-יָשַׁב אָדָם שָׁם". כמו גם הסכנות שיש במדבר: "המוליכך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים המוציא לך מים מצור החלמיש".

פרשת נשוא מתחברת לנו עם מתן תורה ותורת הסוד של המשיח נתחיל בפרשה ונבין איך הכל מתחבר לנו גם לעולם המסחר שלנו. הפרשה עוסקת בין השאר בדיני נזיר. מהו נזיר?- נזיר הוא אדם שאסר על עצמו דברים מותרים ע"פ תורה, אך היות ויש לו "משיכה" בגללם לדברים אסורים, הוא מונע מעצמו גם דברים אלו ושם לו עוד "גדר"- סייג. והוא הופך לנזיר ע"י נדר עצמי שלו ועל דעתו בלבד.

פרשתנו היא פרשת "בהעלותך". כל פותחת הפרשה: "...דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ויעש כן אהרון אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר ציווה ה' את משה". אומר על פסוקים אלו רש"י: "בהעלותך- על שם שהלהב עולה... לשון עלייה, שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה" ועל המילים "ויעש כן אהרון" אומר רש"י: "להגיד שבחו של אהרון שלא שינה".

סיפור המרגלים ידוע לכולנו לבטח, משה רבנו שולח שנים עשר מרגלים לארץ טרם הכניסה לארץ. נשאלת השאלה האם הם היו באמת "מרגלים"? הפרשה פותחת בפסוק: " שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען.." רש"י על הפסוק מפרש: "שלח לך"- לדעתך, אני איני מצווה לך, אם תרצה שלח. כלומר לא היה כאן בכלל ציווי לשלוח. כמו כן שימו לב למילים המדויקות: "אנשים" ולא מרגלים, "ויתורו את הארץ" ולא וירגלו את הארץ. מכאן שהציווי היה לבדוק את הארץ כ"תייר" שהולך למחוזות הטובים של הארץ בה הוא מטייל והוא לא מחפש את ה"חצר האחורית", כי הרי ה' כבר הבטיח שהארץ מעולה, וכי יעלה על הדעת שיבדקו את ציווי ה'?

סיפור המחלוקת הידוע בין קרח שהיה לוי ובין משה רבינו שגם היה לוי. קרח בסופו של הסיפור נענש קשות, בסיפור הידוע שהאדמה פותחת את פיה והוא ומשפחתו נבלעים בתוכה ויורדים חיים שאולה (זה המקור לפתגם). מה קרה שם בדיוק? ובאם המעשה כל כך גרוע איך יכול להיות שהתורה מנציחה את שמו של קרח ונותנת לו שם של פרשה על שמו? – מכאן שמשמע שהיה גם משהו חיובי בקרח. אז איך הכל התחיל?

פרשה העוסקת ברובה בנושא פרה אדומה. מהי פרה אדומה? ההלכה קובעת שזו פרה שאין בה מעל 2 שערות לבנות או שחורות (כלומר 2 כבר פוסלות אותה), שתהיה תמימה שלא עלה עליה עול (כלומר לא העלו עליה משא) והיא חייבת להיות בגיל בת שלוש או ארבע שנים לכל היותר, אך באם היא זקנה היא כשרה אבל לא מחכים לה שתגדל. הפרה האדומה הייתה בסופו של התהליך משמשת לצורך טהרה של מתים, טמאים וכו', אבל במקביל הייתה מטמא את כל מי שעסק בה בכל זמן התהליך (ורק בסיום התהליך, למחרת גם הם יכלו להיטהר מהפרה) ונשאלת השאלה הכיצד יתכן שדבר שבא לטהר, מטמא בעצמו את אלו העוסקים במלאכת הקודש למען טהרת הרבים?

"אל תהיה חמור, תקשיב לאתון" זה משפט שאולי מסכם יפה את פרשת השבוע שלנו ואת הקשרה למסחר. הפינה הרוחנית הפעם היא היא פרשת "בלק". שאלה מקדימה, יש לנו כלל בתורה, "שם רשעים ירקב". אז כיצד יתכן ששם של כזה רשע מונצח בתורה ועוד בפרשה על שמו? בפרשה מסופר כיצד מלך מדיין, בלק, שהבין שאינו יכול להילחם ובטח לנצח את עם ישראל, דאג לשכור את שירותיו של מכשף ומקלל "מקצועי" מוכח. שמו של ה"מקלל" היה בלעם. ע"פ המקורות בלעם, שקול למשה רבנו, רק בצד של הטומאה.

פרשתנו פרשת פנחס. אפתח ואומר שיש בפרשה מעט "ניגוד ענינים" שנוגדים את אופי של נושא הפרשה ומצד שני חושפים המון על האנשים הבולטים בפרשה. הפרשה הקודמת, בלק, מסתיימת באירוע קשה לעם ישראל. בלעם, סתום העין, שניסה לקלל את עם ישראל ללא הצלחה ועוד יצא מברך לבסוף (מכאן האימרה "בא לקלל ויצא מברך") נותן עצה לבלק, מלך מדיין, שישלח את בנות עמו (ואפילו בת המלך "גוייסה לצורך זה) לפתות ולזנות עם בני ישראל, הסיבה שבלעם נותן לבלק: "אלוקיהם של אלה שונא זימה הוא". לצערנו, שבט אחד מעם ישראל, שבט שמעון, נפל מיד בפיתוי וזינה עם גויות שכאמור אסורות על יהודי.

הפרשה מספרת לנו על מקרה ירוד שארע בעם ישראל וכאשר הדבר החל זה הביא מגיפה על בני ישראל. פנחס שראה את הגורם לבעיה אמר למשה רבינו את ההלכה (הגמרא מספרת לנו שבאותו הרגע נשכחה ההלכה ממשה, ככל הנראה מהסיבה שלא יכל להבין את גודל הירידה למטה של בני ישראל). משה ענה לפנחס שזה שהקורא (את ההלכה) חייב גם לבצע. במילים שלנו: הכרזת על בעיה?, קח אחריות לטפל בה!.

מטות ומסעי שני פרשות הנקראות לרוב כפרשה אחת, מה הקשר בניהן? ל"מטות" יש שני פירושים- איך הם קשורים? מדוע הפרשה נקראת על שם המסעות של בני ישראל ולא על שם החניות? איך כל זה קשור עם שוק ההון והמנטליות הנדרשת בתחום?

בעל החזון הדינמי, בעל המסירות נפש וזה ששכח מהעולם – מה המשותף לכולם? בעידן בו רק המטרות חשובות ואין חשיבות לדרך ולמסע, חשוב להביא את המסר מפרשת השבוע, דרך שלושת הסיפורים על האנשים הנ"ל.