עקב
עקב
פחד ולאן הוא יכול לדרדר אותנו?
מעט רוחניות שמשפיעה לנו על הגשמיות.
פרשתנו השבוע היא פרשת עקב.
בפרשה יש פסוק שהוא הוראה לחיים, בכלל ולכל תחום שבו אנו עוסקים בפרט,
פסוק שכל כולו עוסק בהשפעות הסביבה עלינו כתוצאה מהפחד ומה קורה לנו כאשר הפחד שולט לנו בחיים או יותר נכון לומר כאשר אנו נותנים לפחד להשתלט לנו על החיים.
כל זאת בהסבר חסידותי של הרבי מחב"ד.
הפסוק עוסק במדבר, בהליכה במדבר:
"במדבר הגדול והנורא, נחש, שרף ועקרב צימאון אשר אין בו מים".
המדבר כידוע מתאר מקום שאינו מושב קבוע לאדם: "המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם" (ירמיהו ב,ו) ו"המדבר הגדול" מציין מקום שהחלק הבלתי מיושב גדול ממקום מושב בני האדם.
המונח "אדם" הולך על בני ישראל "אתם קרויים אדם" (בבא מציעא · קיד, ב)
עם ישראל הוא עם שחלקו בעולם קטן מאוד לעומת כל אומות העולם, "כי אתם המעט מכל העמים".
המדבר מסמל גם את הגלות, הגלות הפיזית שלנו כעם והגלות האישית/הפנימית בה כל אחד ואחד נמצא בחייו.
צריך לזכור שגלות אישית/פנימית היא ענין של בחירה!!!
התעסקות ברע במקום ההתעלות מעליו היא ענין של בחירה וכל זה מתחיל בתפיסה שלנו ובעיקר מהפחדים והחששות האישיים שלנו וכל זה בא לידי ביטוי בפסוק הנ"ל.
בואו נראה איך?
"המדבר הגדול"- ברגע שאנו נותנים לעצמנו מקום להתפעל מהמדבר כ"גדול" שם מתחיל הכל.
נותנים לחששות שלנו כעם קטן וכ"בודדים" בחברה או כמיעוט בחברה להשפיע עלינו, כי כולם שם בחוץ הם ה"רוב" אז מכאן מתחילה הגלות שלנו והשליטה של החשש והפחד בחיינו.
המעט חוששים מהרוב והקטנים מהגדולים רק מהסיבה כי במוחנו נתנו לנושא/לזה שמולנו תיאור של "גדול".
יהודי צריך לדעת שאין דבר שיכול לשלוט בו כפי שמופיע בהפטרה שלנו:"והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך" וכפי שהגמרא כותבת לנו: "וראו כל עמי הארץ .. ויראו ממך- אלו תפילין שבראש" (מסכת ברכות ו, א).
יהודי צריך לחשוב במושגים דלעיל "ויראו ממך" או "אל תרא ישראל אל תרא כי גור אריה הלא אתה" כמו גם "אתה בחרתנו מכל העמים...ורוממתנו" – יהודי לא מתרשם מאיש, כי הוא נבחר ומה (או מי) יכול לפעול עליו חשש מהאחר כנבחר?
לצערנו המקום לחשש אצל היהודי מתחיל מהפנימיות שלו והחשיבה שלו האישית כ"קטן", "מי יקום יעקב, כי קטן הוא", תפיסה בעייתית מראש כ"קטן".
משם מתדרדרים למקום של "הנורא" לא רק שמתפעלים מהמדבר כ"גדול" אלא גם כ"נורא" כלומר זה כבר לא רק חשש חיצוני, אלא פחד שחודר את כל כולך גם כשאתה נמצא בבית שלך ובאזור הטבעי שלך.
משם יורדים למקום עוד יותר נמוך: "נחש" – ידוע שארס הנחש הוא חם.
חום מעיד על התלהבות, התלהבות מהעולם הגדול ומשלל ההזדמנויות ה"חמות" – התענוגות שהוא מציע והרדיפה אחר האושר במקומות הלא נכונים (מסיבות, בגדים, רכבי פאר וכו' וכשאין סיפוק ואושר מגיעים לסמים וכו')
היהודי מתחיל לעבור תהליך הפוך בראשו (בדמיונו יותר נכון) ומתחיל להתלהב מהעולם כפי הנ"ל.
משם הדרך ל "שרף" "בטוחה" – היהודי שורף כל קשר לקדושה שממנה הוא הגיע.
משם מגיעים ל"עקרב" – שידוע שארסו קר.
הקרירות היא ההפך הגמור לחום, כל זמן שיש עוד חום והתלהבות ניתן בקלות להחזיר אותם לתלם, למקורות הנפלאים ביהדות גם באם היהודי הגיע למצב שהוא שרף את את הקשר ליהדות, כי ברגע שנשארה בליבו הנקודה החמה אזי עוד ניתן לחזור ל"בית אבא", אבל ברגע שהקור משתלט לנו על החיים אנחנו בבעיה רצינית.
ה"קור" משתק, הוא מסמל את היפך החיים, הקור גורם להסתגרות (מה הפלא שבחורף רובנו מעדיפים להיות בבית?)
מכאן היהודי מתדרדר למצב של "צימאון אשר אין בו מים" – הנפש היהודית מתעוררת בצימאון, אבל בגלל הריחוק והקור היא אינה יודעת מה היא צריכה ופעמים היא טסה להודו "לחוכמות המזרח" ושם, דווקא שם, היא פוגשת את חוכמת היהדות במקום הכי מרוחק מהיהדות.
דווקא שם במזרח, הנפש מחפשת מים שמסמלים את התורה, אבל בגלל הריחוק שבחרנו בו אנו לא חשים שייכות לתורה כביכול ואפילו חשים לתורה רגשות של ניכור בשעה ש"היא חיינו ואורך ימנו".
רק מי שמציב לעצמו מראה אמיתית ובאומץ, מודע לאמת- חוזר לחיק היהדות.
כל התהליך הארוך הזה החל ברגשות ראשוניים של פחד ונתינת הגדרה ל"עולם הגדול" או התפעלות מהיותנו מיעוט, מיעוט עמי, כמותי, מיעוט סקטוריאלי או מיעוט קהילתי וכו'.
איך פותרים זאת?
מנטרה פשוטה: "אתה בחרתנו מכל העמים.. ורוממתנו" החלפת מחשבה שלילית בחיובית.
חושבים שאלו דברי פילוסופיה בלבד?
נסו זאת פעם במקום לדחות זאת ותתווכחו לדעת ולחוש את כח המחשבה החיובית ואי נתינת מקום לחשש, לפחד, לספק לחלחל בנו.
בטח כבר כולם הבינו את הקשר לחיים האישיים ובטח למסחר.
ההצלחה נמצאת מעבר להר הפחד.
הרצון לטפס על הר הפחד שכולל פסיעה קטנה בכיוון ההר- יביאו איתם את ההצלחה ואז יתגלה שכלל לא היה ממה לפחד.
הסיכון הכי גדול שלנו הוא לא להסתכן ואז כל חיינו חיינו בהחמצה עקב הפחד והוא זה שהוביל אותנו בחיים.
החלטה, ידע, קביעת מטרות בחיים ופעולה ראשונית לעבר המטרה- הם אלו שיקדמו אותנו לעבר ההצלחה.
זכרו, אושר והצלחה באים מפנימיות.
לא השגת המטרות יקבעו באם תהיה מאושר או מצליח, אלא האושר עצמו מתוכנו וההצלחה הפנימית שמתחילה ברצון להצליח יחד עם פעולה מעשית לקראת ההצלחה הזו, היא זו שתקבע בבחירה שלך, האם אתה אדם מאושר ומצליח או אדם משותק או פוחד לעשות מעשה פן תכשל.
מדוע?
כי אנחנו נותנים ומכניסים לעצמנו פחדים לראש שלא קיימים באמת או כאלו שדאגו להכניס לנו לראש, במקום לנסות לאתגר את עצמנו ולהפוך לאדם הטוב יותר, המאושר יותר והמצליח יותר ממצבנו כרגע.
הכל מתחיל בראש ובהחלטה ולבסוף גודל ההשקעה שלנו בידע, בהתמדה, בהשקעה/ההקרבה בזמן למען ההצלחה, באי ההכנעה והנחישות והדבקות שלנו בדרך למרות הקשיים של "נחש, שרף ועקרב" ולא פחות בבחירת האנשים איתם אנו סובבים (הקהילה) הם אלו שישקפו את גודל ההצלחה שלנו.
זכרו, לבסוף הדברים שאנו עושים למען ההצלחה שלנו אלו הם הדברים שאנו מלמדים/מעבירים לילדים שלנו ולדור הבא.
ילד שצופה באביו או באימו שלא אתגרו את עצמם הוא לא יהיה ילד מאותגר.
ילד שצופה באביו ובאימו רק מנסים לשרוד במקום לחשוב להצליח הוא ילד שיצא גם כמנסה רק לשרוד ולא להצליח... זה העתיד שאנו רוצים לילדנו?
אנו לא יכולים לדרוש מהילדים שלנו ללמוד ולהצליח בשעה שאנו נותרנו ללא השכלה ורק מדברים על השכלה/הצלחה מכורסת הסלון ממול לטלוויזיה, היכן הדוגמא האישית להצלחה? מה עשינו בשביל לקחת שליטה על חיינו ולהגיע להצלחה עבורנו?
מדוע עובד יצור שהתחיל איתך את יומו הראשון בעבודה או אפילו פרק זמן אחריך- קודם לתפקיד בכיר יותר?
מה הוא עשה להגיע לזה בזמן שאתה רק היית עסוק בלהעביר את הזמן בעבודה ורק קיטרת על אחרים בנוגע למצבך?
ילדים שצופים בהורים, שלמרות הקושי, מנסים, מאמינים בדרכם, הולכים עם האמת, לומדים עוד ידע ומשקיעים, לא מוותרים ונותנים בדרך להצלחה שלהם גם ערך לאחרים ותומכים בהם- אזי נקבל ילדים ערכיים!
הילדים בכלל ובטח של היום, חכמים יותר מכולנו ולומדים מהר באיזו אווירה הם נמצאים ואת אותו אוויר הם ינשמו יחד איתנו.
תנו להם אוויר של אושר, חום, אהבה וחתירה להצלחה עם דרך ערכית הם יצאו כאלה.
סיכום:
ההצלחה תגיע עם התשוקה לגדול ולהתפתח או תעלם עם הפחד מהכישלון ותשאר בגדר חלום עקב העצלנות לצאת לדרך- היום!
במה תבחרו?
שבת שלום לכולם.