נח
פרשת נח
בפרשה זו מסופר על המבול, שבטח כולם שמעו עליו.
נח, יחד עם משפחתו, היה הצדיק היחיד בדורו ולכן הוא תוגמל על מעשיו, להינצל מהתיבה, יחד עם משפחתו.
"ויאמר ה' לנוח, בא אתה וכל ביתך אל התיבה".
הרבה לא יודעים, אבל המים הזדונים שהיו במבול נחלקו לשניים:
1. מי "תהום רבה" - כשמם כן הם, הגיעו ממעמקי האדמה, מהתהום.
2. המים שהומטרו מ"ארובות השמיים".
המבול עצמו רומז על טרדות הפרנסה, שמציפים אותנו בכל יום ויום.
לכל אדם יש את המבול האישי שלו, שמציף אותו, מפריע לו במעשיו, בעבודתו, במשימות שלו, באתגרים שהציב לעצמו בדרך להצלחה.
כמו במי המבול כך גם לכל אדם יש את הבעיות הגשמיות שמגיעות מלמטה כמו מי התהום ואת הבעיות הרוחניות שקשורות עם "ארובות השמיים", אין זה קשור רק לתורה, אלא גם כאשר אדם רוצה לעשות טוב לאחר ולעזור לו, לא פעם אנו נתקלים בקשיים, גם בדרך לנתינת העזרה- קושי אפילו מהאדם, שלו אנו חפצים לעזור.
את הקשיים הגשמיים קל לזהות ויודעים שהם דברים שליליים, כי הם מעכבים את ההתקדמות שלנו.
אבל בעשייה רוחנית, ציבורית, למען הרבים, פעמים, ניתן להתבלבל בין הדברים, שכן יש דברים טובים ופחות טובים,
אז איך ניתן להבחין בין הטוב לפחות טוב או לרע?
יש דרך פשוטה, באם הקשיים באים להפריע לנו בעשייה של הטוב וממילוי שליחותנו, אזי מדובר במי הזדוניים.
באם אלו "קשיים טבעיים", עקב העיסוק בציבור, אך אין בהם משום הפרעה לשליחות, אזי אלו לא מים זדוניים.
אז איך ניצלים מ"מי המבול"?
הדרך לכך היא בדיוק כפי שה' הציל את נח: "בוא... אל התיבה", על הפסוק הזה אומר הבעל שם טוב הקדוש: "בוא אל התיבה" - בוא אל אותיות התיבה, התפילה והתורה והם ישמשו עבורך הגנה ממי התהום שבחוץ.
כשאדם נושא תפילה, בכל לשון גם בלשון שלו עצמו (ללא נוסח כתוב) ופשוט פונה לבורא בתפילה ובקשה ומתכוון לכל מילה שלו, מכל הלב שלו, הבורא יענה לו ויעזור לו, מה שצריך הוא את הכניסה האמיתית לתוך תיבות התפילה שלו, מתוך כוונה פנימית ואמיתית מאוד.
כשמבינים שיש בעל הבית לעולם הזה- והוא זה שמנהיג את העולם, אזיי כל דבר מתגמד, כי מבינים שהכל בהשגחה פרטית והכל מכוון, לבסוף, להרים אותנו למעלה, בדיוק כפי שמי התהום, אותם הקשיים שבאים מהאדמה, דווקא היו הם שהרימו את תיבת נח – מטרת המים "הזדונים" והקשיים הללו הוא אחד: להרים אותנו או לגרום לנו לרצות חזק יותר לעלות למעלה.
אומר הרבי, שלהציל את עצמך בגדר "אני את נפשי הצלתי", זו בעיה גדולה, כי ע"פ הפסוק כתוב: "בוא אל התיבה"... "אתה ובניך ואשתך ונשי בניך", כלומר שיש לנו החובה לדאוג להציל גם אחרים ולא רק את עצמנו, לדאוג להרים ולהציל גם את האחר ולא רק בגדר מילים אלא ממש לדאוג להציל כמה שיותר אנשים במעשה בפועל.
יחד עם זאת, גם האנשים שלהם רוצים לעזור, גם הם מחויבים לפעולה, כי ניתן להגיש לך עזרה, אך באם אתה לא מושיט יד לקבלה או לא מוכן לפעולה קטנה מצידך, אז אתה תישאר במצבך והעזרה תעלם.
גם האחר מחויב להיכנס "אל התיבה", בעצמו, לרצות להצליח, לרצות לפעול למען עצמו ואח"כ עבור בני ביתו.
אז לבטח כולם כבר הבינו את ההקשר לחיים כי השיחה שוזרת זאת בתוכה,
אבל איך זה קשור למסחר?
אנשים נמצאים במצב של "טרדות הפרנסה" או אי הצלחות עקביות במסחר ושלא לדבר על הפסדים ובמקום לחפש את אותיות התיבה, את המקום שייתן להם ביטחון ואת הידע בתחום, הם מנסים להיאבק בכוחות האחרונים והבודדים שעוד נשארו להם, במקום לנסות דרך אחרת, במקום לעצור לחשב כמה יעלו לי עוד הפסדים במשך השנה, באם לא אלמד משהו חדש? (ואולי בקהילה מקצועית יהיה לי יותר קל?)
אם היו עושים זאת, היו מבינים כמה כסף הם יכלו לחסוך ע"י רכישת ידע מוכח ובדוק ממקום שמכניס אותם ל"תיבה", שתגן עליהם וכך היו חוסכים מעצמם גם הפסדים וגם עוגמת נפש ותסכולים.
אך הכשרה נוספת לבדה לא תספיק, כי צריך להיכנס גם לאותיות התפילה והתורה, כאמור, תורת החוזק המנטלי, המיינד המנטלי במסחר, המוטיבציה שצריך לקבל מפעם לפעם, ההכוונה כיצד מתמודדים בתנאי לחץ, אי וודאות, בקבלת החלטות במסחר, איך להתמודד בזמני הפסד לעומת ימי הרווח, איך לעצור מפולת של הפסדים או קיבעון מחשבתי, את כל זה תמצאו רק פנימה, בתוך ה"תיבה". באם התיבה היא אמיתית, היא תיתן לכם פתרון ללונג, פתרון לשורט, פתרון למניות מומנטום, למסחר בפתיחת היום וגם לחצי השני, בפרה ובאפטר, לסווינג, למסחר פונדמנטלי וטכני כאחד וכל זה יחד עם ליווי והכוונה מנטלית אמיתית ומוכחת.
כל זה נמצא ב"תיבה" רק בוא אל התיבה!!!
ולסיום נביא את התמונה והמסר החזק הזה שקשור עם סערות ומים
שבת שלום מבורך