מדוע מברכים על הלולב באם האתרוג טוב יותר?

מהסיפור כאן ניתן ללמוד המון איך מגיעים להצלחה ולחקר האמת.

קראו עד הסוף ותבינו.

מעשה שהיה עימי כך היה.

הוזמנתי לסוכתו של רב עיר, יחד עם חברי מנהל ישיבת חב"ד ובסוכה ישבו כל רבני שכונות העיר המכובדים והידועים וכמובן עסקנו בענייני תורה.

כשכולם סיימו, ביקשתי לשאול שאלה שהטרידה אותי באותו הזמן, בחג עצמו ולא מצאתי לה מענה והיות והיו בסוכה כל המי ומי מרבני השכונות וכמובן רב העיר, אמרתי שזו הזדמנות מעולה לקבל מענה לשאלה שהטרידה אותי.

וכך שאלתי:

על מצוות נטילת לולב חז"ל נתנו לנו סימנים הקשורים עם סוגי האנשים ביהדות:

האתרוג- שיש לו טעם וריח מסמל את אלו שלומדים תורה ומקיימים מצוות.

הלולב- שהולכים אחר הפרי שלו ולא על הלולב עצמו, יש בו טעם, אבל בו ריח והוא מסמל את האנשים שלומדים תורה ולא מקיימים מצוות.

ההדס- יש בו ריח ואין בו טעם, מסמל את האנשים שעושים מצוות ולא לומדים תורה.

והערבה- אין בה טעם ואין בה ריח והיא מסמלת את האנשים שלא לומדים תורה ולא עושים מצוות.

אנחנו מברכים דווקא על הלולב ולא על האתרוג, שנראה דווקא שהוא המובחר יותר, כי יש בו גם ריח וגם טעם ובהשאלה הוא מסמל אנשים שיש בהם גם לימוד תורה וגם מקיימים מצוות ובכל זאת אנו מברכים על הלולב ולא על האתרוג?

התירוץ הידוע מהגמרא הוא, שהלולב גבוה מכולם, אבל זה ענין טכני בלבד והיהדות הרי עוסקת בתוכן ובאיכות ופחות בכמות/בגובה במקרה דידן, אבל זו לא הייתה השאלה שלי (היא תענה כאן בהמשך, למי שמחפש מענה מלא גם על זה), השאלה שלי הייתה כיצד הגמרא/חז"ל אומרים לנו שללולב אין ריח, הרי בגמרא עצמה יש 2 מקרים (סיפור וענין הילכתי) שבהם בוודאות כתוב שלתמר יש ריח?

הנה המקרים כדלקמן:

נתחיל בסיפור:

ידוע בגמרא הסיפור על אותו נער שעשה עליית נשמה וראה דברים למעלה וכשנשמתו ירדה בחזרה מטה, שאל אותו אביו מה ראית מעלה?

ענה הנער: "עולם הפוך ראיתי"... ואביו לאחר ששמע את מה שראה לפרטים, ענה לו: "עולם ישר ראית" (ובעצם לימד אותו שכאן הוא העולם העקום ולמעלה ראה את האמת) ואז הגמרא ממשיכה לספר ששניהם הלכו יחד ולפתע הבן מבקש לטעום/לאכול מהתמר שהריח בכיס אביו, כאשר רק האב ידע שיש לו בכיס החולצה תמר, ואביו אומר לו אשריך שכח הריח לא זז ממך (אני לא מדייק בשיח עצמו)- מכאן הוכחה שיש לתמר ריח!

הנושא השני הינו הילכתי וגם הוא מהגמרא

אם אדם נשא אישה תתרנית (שאינה מסוגלת להריח) ורוצה לגרשה יש להוכיח שהיא אכן תתרנית.

מה עושים? 

מעמידים שורה של גברים ולאחד מהם שמים תמר בכיס, מכסים את עיני האישה והיא צריכה לזהות אצל איזה גבר, כשהיא עוברת מולו, יש לו תמר בכיס, מכאן, שלתמר יש ריח חזק, שהרי לא היו מכשילים את האישה באם היה לתמר ריח חלש, שלא כל אחת/אחד מסוגלים להריח, נכון?

אז הנה מוכח שיש לתמר ריח!!!

אז הכיצד הגמרא/חז"ל אומרים לו שלתמר אין ריח? 

הייתכן שחז"ל טעו, חס ושלום, בשעה שהם בעצמם מביאים את שני המקרים הללו בגמרא?

רב העיר לא ידע לענות, אחרים ניסו לומר שהריח הולך על הלולב עצמו, אז מיד התרסתי, ממה נפשך? באם הטעם הולך על הפרי, מדוע שהריח לא ילך על הפרי? ודבר שני מנין לך מקור לדבריך אלו?

ואז גם רב העיר מחא נגד התירוץ הזה והצדיק אותי וכך השאלה נשארה בעינה (והאמת חשתי במבוכה על פניהם של כל הרבנים).

ביציאתי מהסוכה ניגשתי להיפרד מהרב והוא לחץ את ידי ואמר לי: "ישר כח על השאלה, שאלה חזקה מאוד".

אומנם המענה של הרב היה מחזק וטופח על השכם של כל אחד, אבל אני יצאתי מאוכזב שלא מצאתי מענה לשאלה שלי!

הדבר לא הניח לי את הדעת והטריד אותי זמן ארוך, בשנה הבאה למדתי שיחה של הרבי מליובאוויטש, שם הרבי מביא מענה לשאלה לעיל, מדוע מברכים על הלולב ולא על האתרוג, שהוא הרי משובח יותר?

והרבי מסביר (אביא כאן רק את עיקרי השיחה):

לא ניתן לומר שאנשי הלולב לא מקיימים מצוות והראיה שכתוב שאדם שלומד תורה ולא מקיים מצוות עליו נאמר: שמוטב היה ששלייתו הייתה נהפכת על פניו (במילים פשוטות, היה עדיף שלא היה נולד).

ממשיך הרבי ומסביר כך גם על אנשי ההדס, שלא יתכן לומר שאינן לומדים תורה, הרי אם הם מקיימים מצוות, מהיכן למדו אותם עליהם אם לא מהתורה?

ועל הערבה- כיצד ניתן לומר שאין בה מצוות כלל, הרי כתוב שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, אז האיך אין באנשי הערבה מצוות?

והרבי מביא למסקנה, שבלולב יש גם קיום מצוות, אלא שאנשי הלולב מתמחים בלימוד התורה וזה עיקר עיסוקם "והגית בו יומם ולילה", "תורתו אומנתו" ולכן אין להם הרבה הזדמנויות לעשות מצוות, כי הם פחות נמצאים ברחוב ופוגשים אנשים לעשות עימם חסד או לתת עזרה וכך גם עם שאר המינים (ההדס והערבה), העיסוק העיקרי שלהם או חוסר העיסוק העיקרי, במקרה של אנשי הערבה, הוא זה שחז"ל מציינים, אבל השאלה עדיין לא נענתה, 

מדוע לא על האתרוג?

הרבי מציין שהעיקר ביהדות זו התורה! היא הלב והמרכז של העם היהודי והקשר שלו עם הבורא ולכן היות וזה לב העיסוק של לומדי התורה ניתן הדגש ללולב!

אבל, גם כאן, עדיין אין מענה על אנשי האתרוג, הרי גם הם לומדים תורה?

מסביר הרבי, אומנם באנשי האתרוג יש גם לימוד תורה, אבל זה לא העיקר שלהם, הם לומדים תורה ע"פ זמנם הפנוי "קובעים עיתים לתורה", לומדים כאשר הזמן פנוי להם, ע"פ הלו"ז היומי שלהם, שעה בבוקר או שעה בערב או רק בשבת או שיעור פעם בשבוע, כי לבסוף "אם אין קמח אין תורה" והוא מחוייב להתפרנס וגם ללמוד תורה והוא גם כמובן מקיים מצוות, אבל העיקר שלו הוא לא בתורה ולא במצוות, כי הוא עושה זאת מכורח "בכל דרכיך דעהו" – הוא מחוייב לעסוק בתורה ובמצוות תוך כדי חייו ועיסוקיו.

אצל אנשי הלולב, שהיא התורה, הלב של היהדות, התורה היא העיקר והיות ותורתנו היא תורת חיים, מקור החיים שלנו, לכן חז"ל הדגישו את אנשי הלולב וציוו לברך על הלולב.

מכאן הבנתי את המענה לשאלה שלי לרב העיר בסוכה, כלומר יש לתמר ריח, אבל זה לא העיקר שלו, הטעם הוא העיקר שלו שזה גם התורה כאמור לעיל, 

אבל אז צצה לי שאלה נוספת, 

הלכתי לבדוק את ההלכה ושם נאמר שמברכים על ריח פרי רק באם הוא העיקר/הדבר הבולט בו, כמו בפירות ההדר לדוגמא, לתמר אין ריח בולט, אין זה העיקר שלו, כאמור ולכן לא מברכים עליו ברכת נהנין על הריח.

כך נסגרה עבורי השאלה על ריח התמר בנטילת הלולב.

לסיום מה למדתי מהסיפור האישי הזה?

1. חובה לשאול שאלות גם באם הן קשות.

2. לא להתפעל מאי ידיעה גם של רב כזה או אחר.

3. יגעת ומצאת (והצטערת על כך), תאמין!- תאמין שתקבל לבסוף תשובה.

4. הבורא לא משאיר אף אחד ללא מענה.

5. ידע רחב והרחבת הדעת מקנה עומק דעת ומשם גם מגיע המענה וההצלחה בחיים.

6. "הפוך בה והפוך בה.. דכולא בה"- כך אמרו חז"ל – הכל נמצא בתורתנו הקדושה, רק למי שמחפש את האמת ויש לו שאלות אמיתיות, מובטח לו שיש גם מענה אמיתי.

7. האם אתם שואלים את עצמכם את השאלות הנכונות בעיסוק שלכם? משם מתחילה ההצלחה שלכם!!! 

8. חברו מידע, הצליבו מידע, כן לפעמים זה לוקח זמן ומצריך זמן והשקעה ולימוד מעמיק, אבל שם טמונה ההצלחה ומשם מגיעים לחקר האמת.

מועדים שמח.

נתראה לפני חג שמחת תורה ופרשת "וזאת הברכה".