וירא

פרשת השבוע היא "וירא". 

תקציר הפרשה:

הפרשה עוסקת בכל נושא רמת האירוח של אברהם, עד כדי כך שהאירוח היה חשוב לו יותר מהשיחה עם הבורא והוא עזב את השיחה עם הבורא ורץ לארח עוברי אורח (שהיו בעצם מלאכים).

לאחר מכן באה ההודעה על הולדת יצחק, סיפור סדום ועמורה והניסיון של אברהם לבטל את הגזרה ולבסוף סיפור עקידת יצחק.

אני רוצה לעסוק בשני היבטים נוספים בפרשה (בשמו של הרבי מליובאוויטש)

נושא ראשון:

נתינה כללית לעומת גילוי הניצוץ הפנימי.

בואו נעמוד על ההבדל בין עבודת אברהם אבינו לעבודת יצחק אבינו בעולם.

אברהם "פיזר" אלוקות, בכל דרך אפשרית, בעולם וסיפר לכולם שיש אלוקות, ענין ה"פיזור" ושיתוף הידע של אברהם מתאים לאופי שלו, של חסד ונתינה.

מידת החסד והנתינה ענינה להעניק מהגבוה לנמוך, מלמעלה כלפי המטה וללא חשבון, לכולם בשווה.

לעומתו, יצחק אבינו, באופי שלו, שייך לקו הגבורה והתוקף, ענין הגבורה הוא בדיוק הפוך מהחסד, להעלות את התחתון למעלה, לתת לאחר להצליח, אבל רק לאחר השקעה שלו ומתוך מינון ולפי ערך ההשקעה.

יצחק עסק בחפירת בארות מים, הוא גילה את המים עמוק באדמה והעלה אותם למעלה.

למעשה אברהם עסק בהבאת הקדושה לעולם ויצחק עסק בגילוי הקדושה עצמה במהותה ע"י התבוננות אישית פנימית וההגעה לאמת.

אברהם עסק בלתת את המקיף והכללי לכל אחד שיהיו לו התנאים ומשם שיתקדם לבדו לגילוי האמת.

יצחק עסק בגילוי הפנימי שגלום בכל אחד מאיתנו ולגרום לניצוץ הפנימי לקרון החוצה.

יצחק בעצם לימד אותנו לא להתעסק בחיצוניות, אלא רק בפנימיות של כל אדם ואדם, כי בכולנו טמון שורש הטוב ולא רק שצריך לגלות זאת, אלא שצריך לנסות שוב ושוב ללא יאוש, בדיוק כפי מס' הפעמים שחפר בארות ובאו הפלישתים וסגרו לו אותם והוא בכל פעם חפר מחדש.

יצחק מלמד אותנו שאסור להתייאש מאף אחד ובטח לא מעצמנו, כי פעם אחר פעם, בסוף הניסיון וההתמדה והנחישות מנצחים!!!

זה המסר שלי לכולנו: 

גלו את הניצוץ שבאנו עבורו לעולם המסחר, לא להתייאש, לחפור שוב ושוב, לתרגל, להתמיד, לנסות לזכור מה גרם לנו להגיע בהתלהבות לעולם הזה ולקורס/להכשרה הראשונה שבגינה נכנסנו עם ציפיות לעולם הזה.

זה לא קל לחפור, זה לוקח זמן ויש גם מתנגדים בדרך שרק מפריעים, באים מקרים שסוגרים לנו את הבאר שחפרנו וכבר מצאנו בה מיים (בדוגמת קריסת ברוקרים או קורס גרוע/חובבני שלקחנו), אבל אסור שמשהו ישבור אותנו ויגרום לנו להרים ידיים. יש תמיד לזכור שיש שם למטה לבסוף מים חיים עבורנו.

הנושא השני עוסק בכוונה אל מול הביצוע בפועל.

אברהם קיבל "משימה" - ניסיון, שלא ידע כמובן שזה ניסיון, והוא ניגש אליו ללא עוררין בכוונה גמורה לבצע את הבקשה האלוקית.

בפועל, אברהם, כידוע, לא ביצע את העקידה, מהסיבה שהקב"ה עצר אותו (בבקשה נאמר לאברהם: "העלה את יצחק", אברהם העלה אותו, בכוונה מלאה, ואז נעצר כי בפועל הניסיון היה רק להעלות את יצחק ולא נאמר לו לשחוט, אבל זה כבר נושא אחר).

מה שקרה בפועל, אברהם אבינו נשאר רק בקו הכוונה, ללא הביצוע והוא חשב שנפל אצלו איזה פגם במחשבה ולכן מנעו ממנו לבצע את הבקשה האלוקית, אך גם כאן אברהם לא ערער, אבל על כל פעולה שעשה עם האייל, שעלה במקום יצחק, הוא אמר "יהי רצון שתהא זו כאילו היא עשויה מבני" וכך על כל פעולה ופעולה שלו ונשאלת השאלה מה התורה באה ללמד אותנו בסיפור הזה שאברהם אומר "כאילו זה בני וכו'" הרי התורה היא מלשון הוראה לדורות ולא ספר סיפורים?

המוסר עבורנו הוא שהעיקר הוא הביצוע והמעשה.

לא מספיקה רק הכוונה לעשות משהו שישאר בגדר מחשבה לביצוע, אלא חייב לבצע בפועל וזה העיקר ולכן היה כל כך חשוב לאברהם לבצע וכאשר זה נמנע ממנו (לשיטתו, ולא כפי הרצון האלוקי) היה לו כל כך חשוב שכל פעולה שלו תחשב כאילו זה באמת יצחק, שהכל יהיה בגדר ביצוע.

גם אנחנו במסחר, יכולים להשאיר המון דברים בגדר מחשבה, בגדר חלום שלא הוגשם, בגדר מניה שהכנו את עצמנו אליה ולא סחרנו בה לבסוף בפועל מכל מיני סיבות (חשש, אי מיקוד ודילוג למניה אחרת וכו').

לפעמים מצבנו יותר גרוע ומרחיק אותנו מהמטרה, לקחנו הכשרה ואנו בכלל לא יושבים ברצינות ללמוד אותה, להתעמק בה, לא מנצלים כלים שניתנו לנו, חסרה הפעולה, ההתחייבות וגם הכוונה המקורית שלשמה הגענו למסחר.

בא אברהם ומלמד אותנו, הסוחרים, להתמיד, להיות רציניים בכוונות שלנו והכי חשוב לבצע בפועל ממש כפי שהרבי אומר :"המעשה הוא העיקר"!

שבת שלום ומבורך לכולם והמון בהצלחה שנזכה לבצע את המטרה שלשמה הגענו למסחר גם באם היא רצופה מהמורות, קשיים, זמן שכביכול אין לנו וכו' עד שנגשים את המטרה והחזון שלנו להיות סוחרים ריווחים בעקביות.