ויחי

הפרשה מספרת לנו על ברכתו של יעקב אבינו לשני בניו של יוסף.

יעקב "מעדיף" לברך את הילד הקטן ביד ימין על ראשו ועל ראש הבכור לשים את היד השמאלית עד כדי כך שיעקב מסכל את ידיו למרות שיוסף סידר את הילדים שהבכור יהיה מול יד ימין של יעקב ולמרות "תלונות" יוסף: "לא כן אבי, כי זה הבכור, שים ימינך על ראשו" אולם יעקב "לא מסכים" עם יוסף ועונה לו: "ידעתי בני ידעתי, גם הוא (מנשה הבכור) יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו".

בהמשך יעקב משביע את יוסף שיקבור אותו בארץ ישראל, בחלקה עם אבותיו, במערת המכפלה, ושלא ישאיר אותו במצרים עד כדיי כך שיעקב דורש מיוסף להישבע לו בנושא ולא מסתפק בהבטחת יוסף.

ויש לשאול מדוע מילה של יוסף הצדיק לא מספיקה ליעקב והוא נאלץ לדרוש מיוסף שבועה שלא ישאיר אותו במצרים?

הרבי מסביר כי יעקב חשש שיוסף רואה את פעולת הצדיק כפי שהוא מבין מעצמו, שצדיק צריך להיות עם העם ולעזור ולתמוך בו מתוך העם' מלמטה' ויעקב בתפיסה שלו רצה לתמוך בבניו לעתיד דווקא מבחוץ על דרך הרעיון ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" ונתינת הכח לעם  מיעקב אבינו צריכה לבוא דווקא מבחוץ, כדרך העולם שהמשפחה והפרקליט עושים ככל יכולתם לעזור לאסיר (לא עלינו) שכבר נאסר ועושים מאמצים מבחוץ לשחררו.

יעקב ידע מההיכרות עם בנו, יוסף, שהוא יעדיף להיקבר במצרים ולכן רצה שהפעולה הרוחנית להצלת העם ממצרים תבוא הן מבחוץ על ידו, והן מבפנים, ע"י יוסף, בדיוק כפי שניתן להוציא אדם מהבור, לאחר שנפצע קשה בנפילתו למטה ואין לו יכולות להחזיק את החבל או לקשור אותו אליו, אז מצד אחד שולחים משהו למטה שיקשור את הנופל לחבל ומצד שני יש משהו מלמעלה שמושך ומעלה את הנופל למעלה ואח"כ גם את זה שירד לעזור לנופל.

גם שמו של יעקב מעיד על מהותו, לעזור מחוץ למצריים ולעזור דווקא במשיכה מלמעלה.

יעקב מורכב משני חלקים י' עקב- כלומר ה – י' מסמלת את הרעיון, החוכמה אבל המהות היא לתת לחוכמה ולרעיון להגיע עד לרמה הכי נמוכה בגוף, עד לעקב, שהוא החלק הכי גס בגוף ונושק לאדמה.

בהמשך יעקב אבינו מבקש לרכז אליו את כל הבנים ולגלות להם את קץ הגאולה, אך לבסוף ה' הסתיר זאת ממנו ולא נתן לו לגלות אותה ובמקום זאת יעקב מתחיל לברך את בניו.

המדרש מספר שכאשר יעקב רצה לספר להם על קץ הגאולה ובמקום החל לברך, אז בסיום הברכות כל בניו ענו לו כאחד: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" וזה המקור לתפילה הכי נפוצה והכי מוכרת בפי כל יהודי שאומר אותה שלוש פעמים ביום (שחרית, ערבית ולפני השינה).

מה התפילה הזו אומרת? או מה הייתה כוונת הבנים של יעקב?

שמע ישראל- כמשמעו, שמע אבינו יעקב, אז למה לא יעקב? כי הבנים בחרו בשם הנעלה יותר של יעקב שנתן לו המלאך "כי שרית (נלחמת) עם אלוקים (המלאך) ואנשים ותוכל"- ההתמודדות והקשיים שיעקב עבר בחייו והצליח בכולם להעמיד לבסוף דור של צדיקים, בניו, עד שלבסוף אנו נקראים דווקא בני ישראל ולא בני אברהם ולכן הבנים בחרו דווקא את השם ישראל, לרמוז לנו לעתיד, על הכח להתמודד עם קשיים ולהצליח כמו ישראל, יעקב.

ה' אלוקינו, ה' אחד- הבנים, בסוג של הבטחה לאביהם, אומרים לו שאנו נעשה מ"אלוקינו" שע"פ הפירוש הכוונה לכוח ולגבורה של ה', שמנהיג את העולם בדרגה שנקראת "אלוקים" (ב- ה' במקום ה- ק') שזה בגימטריה - הטבע - ומטרת הבנים לגרום שכולם יבינו שהטבע, האלוקים, יהיה "ה' אחד", שהדרגה העליונה בדרגת האלוקות, ה', שפירושה- האחדות, האלוקית שנמצאת בכל אחד ואחד מאיתנו, גם בצומח ואפילו בדומם, שכולנו לבסוף מורכבים מאותה אחדות שמקיימת את כולנו שהיא, הדרגה הזו של ה', תהפוך לאחדות אחת.

אז למה לא לכתוב "יחיד" ה' אלקינו , ה' יחיד הרי זה חזק יותר?

החסידות מסבירה שאין הכוונה ליצור פירוד, כי אם יש יחיד יש גם רבים, אלא לגרום להכל להיות אחד- דבר אחד מאוחד ומחובר ואת זה נזכה לראות בגאולה האמיתית והשלימה ונבין איך כולנו עשויים בדיוק מאותו חומר אלוקי.

בהמשך יעקב מתחיל לברך את האחים וניתן לומר שבתחילה הוא פותח ב"הצלפות" של מוסר על בניו הראשונים ראובן, שמעון ולוי, כל אחד עם "הצרות" שגרם, ואז יעקב עובר ליהודה, ממנה אותו למעשה למלך בעתיד וכבר רומז שממנו יגיע המשיח וכו' ועד לאחרון האחים כל אחד לפי מעלתו ומאז גם נקבעים למעשה סימני השבטים כפי שאנו מכירים אותם מכל בית כנסת.

הפרשה מסיימת את ספר בראשית, שכולל את כל סיפור הבריאה והאבות עד הירידה למצרים של יעקב, מותו של יעקב וגם של יוסף, השליט במצרים.

בסיום הפרשה, בשבת, בבתי הכנסת, נהוג לקום ולהכריז:

"חזק חזק ונתחזק".

לכאורה יש לשאול שאלה, הרי שם הפרשה אמור להצביע על מהותה ותוכנה וכאן שם הפרשה "ויחי יעקב במצרים..." ובהמשך מיד סיפור המוות שלו ול"קינוח" שוב סיפור המוות של יוסף וע"פ המדרש גם של כל האחים, עד כדי כך שחז"ל מספרים שעד שחיו האחים ( עד לוי שהאריך חיים במצריים) השיעבוד של מצריים לא יכל להתחיל, ורק לאחר שכולם נפטרו אז מצרים יכלו להתחיל לשעבד את אבותינו במצרים.

איך כל סיפורי המוות הללו מתקשרים עם שם הפרשה "ויחי"?

ההסבר הוא, שדווקא כאשר יעקב הגיע לערוות הארץ, מצרים, שם הוא פרח בתלמוד התורה עד שכתוב שדרש מיהודה שירד לפניו למצרים לפתוח ולהכין לו בית תלמוד תורה, בגושן, כלומר המהות של שמירה על התורה והמצוות מתחילה כאשר אתה נמצא דווקא במקומות הכי נמוכים, שם נבדק האם יש אמת לדבקות שלך והאם אתה דווקא שם במקום הנמוך עומד במצב של "ויחי"- מקבל חיות של עשייה וביצוע של הלכות התורה והחיים היהודיים שלך.

דווקא במצרים יעקב יכל ללמוד וללמד את כל בניו, שסוף סוף גם התחברו יחד כמשפחה מאוחדת, וזה הניצחון הענק של יעקב, להביא את הקדושה למצריים, המקום הכי נמוך ודווקא ע"י שלימות המשפחה ואחדותה ולכן שם הפרשה מורה על מהות הניצחון של יעקב וזה בדיוק ה"יחי" שלו.

איך כל זה קשור למסחר?

קודם כל אנו חייבים לזכור בדיוק כמו הברכה לבן הקטן שיהיה גדול מהבכור, שלא הכל בחיים קשור ל"וותק" ולזמן במקצוע, בחיים בכלל ולענף הזה בפרט. יש איכויות נסתרות לכל אחד מאיתנו ומי שיכול לגלות זאת בעצמו יכול לפעול דברים גדולים בכל מקום בו הוא נמצא עם קצת רצון ויכולת של התמדה ואי חשש מקשיים.

כמו יעקב, שהקים בית תלמוד עוד קודם שירד למצרים, גם עלינו לפעול לכך להקים מקום משובח ללמוד ולהעביר את הידע שלך לרבים במקום מסודר ובשיטות לימוד מסודרות.

בשביל לעשות את זה צריך לדאוג לקבץ אליך את "בני יעקב", להסביר וללמד אותם ולגלות להם את כל הסודות של המקצוע הזה כמיטב הבנתך וידיעותיך.

אל לך לחשוש לתת גם ביקורת נוקבת לבנים, למי שזה מגיע לו, רק כך אתה תחזיר אותם לתלם (ראובן ושמעון ולוי, עשו תשובה על מעשיהם ולמרות זאת יעקב שב והוכיח אותם שוב, שילמדו ולא יחזרו לסורם, למעשיהם).

וכמוביל דעה אתה חייב לפעול הן כיעקב והן כיוסף.

ללמד הן מלמעלה, כמורה דרך ולתת הערות ברמת המקרו, אבל ע"מ להוציא את התלמיד לחופש הכלכלי אתה חייב גם לתת לו עזרה מלמטה, בגובה העיניים שלו, להבין את ההתמודדויות שלו כתלמיד שלומד ואת ההתמודדות עם תיק קטן לפעמים ומשם לתת לו את העצות הטובות ביותר עד להצלחה שלו.

צריך וחייב לזכור שלכל אחד מאיתנו יש את הקשיים שלו והנפילות שלו, אבל דווקא באחדות בתוך קהילה איכותית ותומכת ודרך הכוונה אכפתית עם שיטות מסחר מובנות ועובדות נוכל לצאת ממצרים שמסמלים את המיצרים והגבולות של עצמנו רק כך נוכל לפרוץ את הגבולות ולצאת לדרך כלכלית חדשה ומוצלחת.

זכרו "אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים" ולכן לבד במסחר זה כמעט בלתי אפשרי להצליח, כל אחד מאיתנו צריך גם את כח יעקב מבחוץ וגם את חוכמת יוסף מבפנים ורק במקום מסודר עם קהילה מאוחדת ניתן לעשות זאת.

רק כאשר מסיימים את המסע עם כל הנ"ל (וכל התובנות מהשבועות קודמים שקראנו) ומבינים שיש לנו אמת ביד – תוחלת חיובית לאורך זמן, אז ניתן לקום ולזעוק "חזק חזק ונתחזק"

חזק למקום בו למדנו

חזק לקהילה שחיזקה אותנו

ונתחזק, לעצמנו- כי הלימוד וההתמדה במקצוע הזה היא לעד, אחרת שוב מתחיל שיעבוד מצרים כמו שנקרא בשבוע הבא.

שבת שלום לכולם.