אמור

פרשת השבוע היא "אמור" (נכתבת בתורה כ - "אמר")

הפרשה פותחת במשפט הבא:

"ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם..."

על הלשון הכפולה: "אמר... ואמרת", מסביר רש"י (גדול מפרשי הפשט על התורה):

"אמר ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים".

במילים פשוטות, חינוך של הדור הצעיר ע"י הדור הבוגר.

חינוך של הורים לילדיהם, חינוך של מורים לתלמידיהם.

אין זו הפעם היחידה שהתורה מצווה את הגדולים על הקטנים, חז"ל אומרים שציווי זה נאמר על שלושה דברים:

איסור אכילת שקצים, איסור אכילת ושתיית דם ואיסור טומאת כהנים (לכהנים אסור להגיע לבתי אבלים שהם לא ממש קרובים שלהם ובטח לא לבתי העלמין).

נשאלת השאלה מדוע דווקא בשלושת נושאים אלו, התורה ראתה חשיבות להדגיש את ענין החינוך?

המענה הוא שדווקא בשלושת נושאים אלו יכול לבוא המחנך (באורך פלא דווקא המחנך ולא התלמיד) לידי ריפיון וחולשה ואף ייאוש ולכן התורה דרשה כאן לשון ציווי, לחיזוק ידי המחנך בנושא.

מה מחבר בכל שלושת נושאים אלו?

1. על אכילת שקצים מופיע שנקראים "שקצים" משום שנפשו של היהודי קצה בהם- במילים פשוטות "סוג המאכל" הזה, ה"שקץ", הוא מגעיל את נפש היהודי והוא סולד ממנו.

2. על הדם מסופר, שבני ישראל, כאשר חיו במצרים, היו לצערנו מורגלים בו כמאכל ושתייה, כפי שהורגלו ע"י המצרים במצרים.

3. על איסור טומאת כהנים כתוב שזה איסור על שכלי.

מכאן בעצם התורה באה ללמד אותנו שלוש דברים גדולים בחינוך:

1. כשאדם נתקל במצב של פרץ גדול או איום גדול על אנשים/קהילה או בהתנהגות גסה ושפלה, המחנך יכול לחשוב לעצמו שלו אין את הכוחות להתמודד עם המצב ועליו להשלים איתו (ואולי אף להיות כמו כולם, לא להעיר ולא לבקר או למכור חלומות כמו כולם), אז גם במקרה כזה, כשהמחנך רואה את המצב החמור ביותר, אדם שמגיע להתנהגות בלתי אנושית, חובה על המחנך להעמיד את התלמיד/הקהילה שלו על דרך הישר, לדרוש ברבים, להזהיר, לפקוח את העיניים לדרך הנכונה וכו'.

2. בנוגע לדם- יש כאלו שיאמרו שניתן לחנך משהו רק באם המעשים שלו לא הפכו להרגל שבשיגרה אצלו ואם הנושא כבר הפך להרגל ול"טבע" האדם "אין מה לעשות יותר"- אז גם במקרה בעייתי כמו זה התורה מחייבת את המחנך לחנך לדרך הנכונה ולשנות את הרגל האדם, למרות שזו עבודה לא קלה (כמה פעמים שמעתם את המשפט "אני כבר בן 50 שנה, בטח לא תוכל לחנך אותי עכשיו בגילי" או "לא אתחיל/אצליח להשתנות בגילי"?).

3. יש כאלו, לשיטתם, שטוענים שניתן ללמד רק דברים שכליים, שניתן להסביר אותם בהיגיון, אך בנושאי אמונה שהיא מעל לשכל, לא ניתן ללמד ובטח לא לחנך לזה ואם אדם טוען שאינו מאמין- יש להרפות ממנו כי "לא ניתן" לעזור לו במצבו (בדיוק כמו באיסור העל שכלי של טומאת כהנים).

חובה עלינו לזכור(!), שכאשר התורה מצווה אותנו לדברים הנ"ל היא גם נותנת לנו את הכוח לבצע זאת ובעיקר להצליח במשימות הללו כמחנכים.

הבורא לא מצווה אותנו על דברים שהאדם לא יכול לעמוד בהם, אלא דווקא עקב הציווי אנו מקבלים את הכוח להתמודד ולהצליח בזה.

רש"י ידוע גם בדקדוק הלשון שלו ולמרות שהוא מפרש פשט של תורה, יש במילים שלו גם עומק נוסף.

"אמר ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים"- המילה "להזהיר" יכולה להתפרש מהמילה זהירות ואז הכוונה דווקא לחינוך ולמנוע מהקטנים, כבר מגירסא דינקותא (לימוד בשלב של תינוקות) או ממי שנראה לנו שיכול לחטוא בזה, לקבוע לו כללי זהירות ומניעה.

אבל יש עוד פירוש למילה "להזהיר"- מלשון זוהר, לחוש ולהראות זוהר!

רש"י בעצם מנסה לומר למחנכים, באם אתם רוצים להצליח במשימה של חינוך הילדים והנוער או להחזיר אדם לדרך הישר עשו זאת כשאתם זוהרים וזורחים.

עשו זאת בחדווה, בשמחה, עשו זאת מכל הלב שיהיה ניכר בכם שאתם באמת עושים זאת מדאגה ואהבה.

דברו עם הילד או האדם שטעה, בשיחה מלב אל לב, בגובה העיניים שיראו שבאמת אכפת לכם.

(ואני הקטן אוסיף על דברי רש"י: שהאמת של השליחות שלכם תהיה ניכרת בכם ובעיקר בעיקר בנתינת דוגמא אישית!!!)

איך זה קשור לחיינו ולחיי המסחר בפרט?

כל אחד מאיתנו גידל או מגדל או יזכה לגדל ילדים, בעזרת ה', החינוך לא צריך לבוא מתוך נוקשות, החינוך צריך לבוא מתוך אכפתיות, שיחה בגובה העיניים עם הילד, שיבין שאתה עבורו דוגמא ומופת, שאתה מאמין ועושה גם את מה שאתה מחנך אותו לזה, שאתה חי וזוהר כל יום בעשייה שאתה מחנך אליה.

כך כמובן באם אתה מנהל צוות/ מחלקה בעבודה/ בצבא, זה ממש לא משנה, אתה חייב לגשת לאדם ולחנך אותו באופן שיהיה ניכר שזה רק עבורו ולמענו ואסור למנהל/מפקד להרים ידיים/להתייאש, באם הוא רואה מצבים שקשה לו להתמודד איתם או מצבים שכולם שטופים בחושך וברוע מסביב- הוא כמנהל / כמפקד / כמנטור קיבל ציווי וכח לחנך וללמד אחרת: להזהיר את ה"קטנים" ממנו בדרגת הניהול או חייליו או תלמידיו.

ואיך ניתן לעשות זאת? 

פעם ע"י אזהרה, כפשוטו ופעם כשהוא עצמו "זוהר" במעשיו בפועל, שתלמידיו יראו ממנו דוגמא אישית ולב זוהר בביצוע.

גם כאשר אתה עובד ורואה עוולה במקום עבודתך, אסור לך להתעלם, חובתך לעמוד בפרץ ולחשוף את הדברים, גם באם זה יכול לסכן את משרתך, אבל אם תיגש לזה בצורה נכונה ותציג את הדברים בצורה של זהירות, ותהיה "זוהר" בדבריך, שאתה בא ממקום של עזרה אמיתית ולא קובלנה- אתה תראה ויוכח לך שלא ניזוקת.

גם בעולמנו אנו, עולם המסחר..

כמה פעמים זעקנו כאן על העוולות? כמה אזהרות? כמה הוכחות וראיות יש להציג בכל פעם מחדש בשביל שאנשים יבינו מה קורה באמת בחוץ? כמה חושך והסתרה וסינוור יש בחוץ "להפיל" תלמידים לעוד קורס שלא נותן כלום לבסוף או קורס שניתן ללמוד את כולו ברשת בחינם, כי באמת אין שם שום דבר תחת השמש, שרק אספו קומץ דברים וערכו אותם כעטיפה יפה לגלולה מרה ומסוכנת?

לצערנו גם בעולם הזה שלנו יש שבויים.

שבויים של קונספט,

שבויים של אמונה ללא "הדבר האמיתי" ביד (מלכתחילה לא היה במה להאמין גם לא באמונה על שכלית, מה שנקרא ה"כתובת הייתה שם כל הזמן על הקיר"),

שבויים של "שילמנו, מה לא נמשיך לראות מה "מכרו" לנו"?

שבויים של שנאת השינויים ושינוי ההרגל שלנו - למרות שאנו עדיין מופסדים וקשה לנו להתנתק מהקהילה, כי הורגלנו בה ובטח אם מוכרים לנו מצגות שווא של "מס' תלמידים מצליחים ומפרגנים", אז אנו כבר חושבים שאנו הבעיה ולא השיטה ומאשימים רק את עצמנו, כי "הוכיחו" לנו "תוצאות"- רק ש"התוצאות" מעולם לא היו תוצאות אמת(!) ואנו הפכנו לשבויים של שטיפת מוח בסוגי ה"מידע" ברשתות השונות, מההרגל עם "המנטור" הזה והקהילה הזו- ולזה חייב כוחות להוציא את עצמנו מהסבך והסיחרור הזה ויפה שעה אחת קודם באם רצוננו לחזור לדרך המלך.

מי שמבין וחווה ומכיר את הדברים מבפנים וחשף את כל ה"פולישטיק", חובה עליו לחשוף את הרמייה הזו, גם ברבים, "להזהיר הגדולים על הקטנים" שלא מבינים.

אסור לו לשבת בשקט ולומר אין לי מה לעשות, האנשים הורגלו לחושך ולרמייה הזו/ האנשים כבר נמצאים בקהילות הללו ומאמינים לשטויות שמוכרים להם/ מי אני שאלך ואלחם בכל "תחנות הרוח" הללו (הכוונה שמייצרים תעשייה שרק עושה רוח)/ האנשים הורגלו שמשקרים להם ושהם יפסידו/ אין לי מה לעשות בנידון....

בדיוק במקרים הללו חובה עלינו, אלו שיודעים את האמת, לזעוק אותה, פעם אחר פעם, גם באם אתה "המשוגע" היחידי ב"שכונה" הזו, בסופו של יום יוכח מי ה"משוגעים" ומי "החכמים", כרגע השקר חזק מהאמת, אבל לא רחוק הזמן בו עוד נר ועוד נר של אמת ועוד אמת, הוכחה אחר הוכחה, חשיפת שקר אחר שקר (גם שקרים של תלמידים ש"מפרגנים" בחוץ מתוך אינטרס אישי או שעובדים במערכת, בהסתרה) יאירו את החושך ויגרשו את השקר, כי הובטחנו מהתורה, להצליח!

מי שגדול באמת, אסור לו להרים ידיים ואסור לו שלא להזהיר את הקטן וזה שיכול להיפגע כי אינו מבין.

מהגדול מצופה גם לתת מקום לחינוך ממצב ראשוני, כי לא ניתן לומר, אני אעסוק רק במצבים הקשים ואוציא משם אנשים, אלא חובה עליו גם לפתוח מקום שילמד ויחנך מהרגע הראשון את הדברים הנכונים, שהתלמיד כבר מגירסא דינקותא, יקבל את הדרך הנכונה- דרך המלך.

דרך המלך אינה קלה למנהיג/למורה/למנטור אמיתיים, כי פעמים עליו להזהיר ואף "לבקר" את תלמידיו בדרך של "נזיפה", נזיפה לאדם ספציפי או לקהילה כמכלול, שדרכם לא עולה בקנה אחד עם דרכו של הסוחר המצליח וכמובן תמיד לנסות לעשות זאת בדרך זוהרת עם כוונה של עזרה הדדית ולמען התלמיד, ורק במקרים קיצוניים, כאשר יש "תפוח רקוב בסל" ולמען הכלל, יש לזרוק את "התפוח הרקוב" החוצה, לפעמים אין ברירה אחרת ואדרבא לפעמים עצם הזריקה של "התפוח הרקוב" החוצה- מנערת גם את אותו תלמיד ומחזירה אותו לדרך הישר ולאחרים יש ללמוד מזה.

למי שכבר הגיע להכשרה טובה, אזי חובה על המנטור שם להזהיר על שלושה דברים עיקריים:

1. הצמדות לשיטות המסחר בהכשרה- לא לחשוש לרגע לומר את דעתו באם דברים לא מתנהלים ע"פ השיטות מסחר.

במקום להאכיל את התלמידים בכפית יש לשלוח אותם שוב ושוב ושוב לחזור על החומר עם הכוונה לשיעור שעוסק בבעיה, עד שהתלמיד יפנים את הדברים.

רק כאשר חוזרים שוב ושוב על הדברים- הדברים חודרים (טיפה אחר טיפה יוצרת חור גם בסלע!)

2. משמעת- מעמודי היסוד להצלחה ונגזרת משיטות המסחר והצמדות אליהם.

לבנות קהילה עם משמעת, שעובדת ומתנהלת למען עצמה בצורה מופתית תחת כללים ומשמעת ברורה, אלו חלק מהאזהרות, כי מי היה רוצה להיות בקהילה פרוצה שכל אחד כותב ומעלה כל שעל רוחו בזמן מסחר, שכלל לא תואמים את סוגי המניות ע"פ השיטה, במקום לקבל מיקוד והכוונה? הרי ה"פריצות" ו"דעת ההמונים" הזו היא בדיוק המתכון להתפזרות ולמחלת ההפסדים במקום המיקוד.

בקהילה שעובדת בשיטות מובנות ומאורגנות חייב להיות טון אחיד, שמכתיב כללים ללא פשרות, רק כך דוהרים להצלחה.

3. הצגת תוצאות אמיתיות ולספר את האמת ולא לשקר לעצמך- בלי הנתון הזה המנטור לא יוכל לעזור לך באמת.

שיתוף ואמת הן נכסי צאן ברזל להצלחה בתחום הזה (באם יש לכם מנטור שאכן דורש זאת).

על המנטור לדרוש זאת קודם מעצמו (לזהור/דוגמא אישית) ואח"כ מקהילתו, בצורה שהכל יפורסם במלוא השקיפות עם תוצאות מגרף מסחר שמוכיח שאכן נעשה טרייד ולא סימון קווים או חיצים של כניסה ויציאה או מלל חסר מידע קונקרטי של וויזואליות (שכבר הצגנו כאן בעבר דוגמאות מקהילות אחרות, שאין להם אחיזה במציאות בגרף המסחר).

ומכאן שגם התלמידים מחוייבים להציג ולפרסם את העסקאות שלהם בצורה שקופה כניסה/יציאה מוכחת מחשבון המסחר, תוך הצגה מראש לכל הקהילה, האם מדובר בחשבון דמו /חי- כך כולם גם זוהרים וגם נזהרים וכך הופכים מאנשים שלמדו על המסחר לאנשים שהפכו להיות סוחרים בנשמה ובראש שמבינים את כל מהות המסחר.

שבת שלום ומבורך.